מאוחר מדי / צבי ינאי

690308

תזכורת: בספרו המרגש "שלך, סנדרו" גולל צבי ינאי את קורות משפחתו באירופה של שנות ה-30 וה-40, ועסק בהרחבה בהיעלמותו של אחיו רומולו, שהופקד ע"י אמו בידי מטפלת ומעולם לא נאסף חזרה אל חיק המשפחה. בין השאר הובאו בספר מכתבים שכתב צבי-סנדרו אל אחיו לאחר שעלה על עקבותיו, אך לא צוטטו מכתבי האח אליו.

"מאוחר מדי" הוא סיפורו של רומולו. חציו הראשון של הספר מורכב ממכתבים שכתבו אל ינאי אנשים שהכירו את האח, וחציו השני הוא יומן שכתב האח והורה להעביר אל ינאי.

הספר, בעיני, סובל מחוסר אמינות בשני מישורים. בהתייחס לאח האבוד, קשה להשתכנע שהוא אכן קיים כפי שינאי מתאר אותו. מדען בעל מוניטין כשל רומולו היה זוכה לאזכורים כלשהם שלא בהקשר הספר, ואלה אינם בנמצא. אולי ינאי אכן הצליח לאתר את אחיו, אבל שינה את פרטיו מחמת צנעת הפרט? אולי. האם זה משנה לי כקוראת? ככלל כן, כי אני אוהבת לדעת דברים לאשורם, וקצת – יש להודות – בשל יצר המציצנות. אבל כקוראת אין לשאלת האמינות הזו שום משמעות. זכותו של ינאי לבדות סיפור, והספר צריך להשפט בהיבט הספרותי בלבד.

אבל כאן צצה בעית האמינות השניה. את המכתבים בספר כותבים אנשים שונים – בתו של רומולו, ידידתו, עוזר מחקר שלו וסייר בסרנגטי. כולם, באורח פלא, כתובים באותו הסגנון בדיוק, וזה – תודו – לא הגיוני. בין אם ינאי כתב אותם בעצמו, ובין אם ערך מכתבים שנשלחו אליו, הענקת אותו סגנון כתיבה לכותבים שונים הוא פגם של אמינות ברמה הספרותית, והוא צרם לי מאוד.

יומנו של רומולו סובל, בעיני, מהשתהויות וממעצורים שהיה מקום להשמיטם. הכותב הוא מדען (זהו עיסוקם של שני האחים), וככזה הוא אינו יכול להשאיר נושאים בלתי מוסברים, והוא נסחף להרצאות, שהנן אולי מעניינות לכשעצמן, אבל הן פוגמות ברצף הקריאה, ופה ושם הופכות את היומן למסטיק. הדוגמא הבולטת ביותר היא סיפורו של גור האריות שרומולו הציל ממוות. הסמליות ברורה: האיש שנעזב בילדותו מטפל בגור עזוב. אבל חמישים עמודים של הרצאה על טיפול בגור שנשר מעדת אריות פשוט נתקעים שם, ממסמסים את הסמליות, ואפילו די משעממים. וכשנגמר הקטע הזה, צצה לה הרצאה על הקוקיות המפקירות את ביציהן בקינן של ציפורים אחרות. הייתי שמחה לקרוא על כך מאמר נפרד, אבל בתוך הרצף של הספר אין לזה מקום.

לצד המגרעות יש בספר קטעים כתובים היטב ומרגשים. הדוגמא הבולטת היא תיאור מאבקו של רומולו במחלת הסרטן. הקטע הזה הוא גם דוגמא יפה לדרך בה אפשר לשלב עלילה נוגעת ללב עם עובדות מדעיות. אדם שאינו מדען היה מן הסתם שם דגש על הכאב, רומולו המדען נותן דגש שווה לכאב ולפרוטוקולים לטיפול במחלה. השילוב מוצלח מאוד לדעתי. גם תיאור חייו כילד, החי עם הידיעה שאמו נטשה אותו, כתוב היטב ונוגע ללב.

בסיכום, "מאוחר מדי" אינו מתעלה בעיני לרמתו הספרותית והרגשית של "שלך, סנדרו", עובדה שגרמה לי אכזבה תוך כדי קריאה. במבט לאחור מסתבר שמה שנשאר בזכרון הוא סיפור המסגרת האנושי העצוב, והמגרעות מיטשטשות.

הוצאת כתר

2009

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s