המשרד למקרים מיוחדים / נתן אנגלנדר

את הדפים הפותחים את הספר קראתי יותר מפעם אחת, משתאה שוב ושוב על היחודיות שבקולו של נתן אנגלנדר, מנסה לפצח את סוד הקסם שמחבר מלים פשוטות לניסוחים עמוקים, בטרם אצלול אל העלילה. וכשסיימתי לקרוא את הספר, קראתי אותו שוב.

"המשרד למקרים מיוחדים" הוא סיפור קורע לב אודות קדיש וליליאן, הורים יהודים בארגנטינה בשנת 1976, עת שלטון הרודנות הצבאית, שבנם פאטו הועלם. שוטרים התדפקו ערב אחד על דלת ביתם, נטלו את הבן בלי לספק הסבר ותירוץ, ומאז כאילו בלעה אותו האדמה. מרכז העלילה הוא התמודדותם של השניים בדרכיהם השונות עם האובדן. מול שלטון רודני, ביורוקרטיה מתסכלת, פקידים קרי לב, שכנים מפוחדים, הם מנסים להחזיר לידיהם את בנם. זהו הציר המרכזי של הספר. סביבו נעים שלל נושאים מורכבים, שלובים זה בזה בכתיבה מסחררת ומהפנטת. בוירטואוזיות יפיפיה הוא פותח עוד ועוד נושאים, יוצר מארג סיפורי מרהיב, ומתמודד עם שלל נושאים כמו זכרון ושכחה, קהילה ומנודים, עבר ועתיד, הורים וילדים, גברים ונשים, תקווה ויאוש. על הכריכה אנגלנדר מוגדר כשילוב בלתי אפשרי של בשביס-זינגר, קפקא ולואיס קרול: הסצנות ה"קפקאיות", ה"לואיס קרוליות" וה"בשביס-זינגריות" מקנות לספר אוירה מעט סוריאליסטית, שאינה גורעת מאמינות הספר אלא תורמת להעצמתו. במאמר אודות הספר נטען, כי השפע שבו הוא כוחו אך גם חולשתו. אני לא מסכימה עם ההסתיגות הזו: שפע הנושאים קשור בשלמות לעלילת הספר, ואין העלילה שלמה בלעדיו. אנגלנדר ראוי למחמאות הגלומות בהשוואתו לשלושת הסופרים, אך לדעתי אין צורך להתלות באילנות גבוהים, שכן הוא קול יחודי שמאפיין ומתאפיין רק בעצמו.

ניגשתי לספר עם ציפיות גבוהות במיוחד, לאחר התרשמותי הנלהבת מ"גלגול בפארק אווניו". ציפיות גבוהות הן לפעמים מרשם לאכזבה, אך לא במקרה הזה. ספר נפלא, מומלץ מכל הלב.

The Ministry of Special Cases – Nathan Englander

הוצאת מטר וכתר

2008 (2007)

תרגום מאנגלית: כרמית גיא