הבית הקטן שליד התעלה / קרי ון ברוכן

115866_1_det

קרי ון ברוכן, ילידת 1881, היתה בת למשפחה יהודית הולנדית אדוקה בדתה ועניה. לאביה ולשתי נשותיו נולדו שמונה-עשר ילדים, רבים מהם נפטרו בילדותם. שניים מהם התפרסמו מאוד בבגרותם– יעקב ישראל דה האן ואחותו הסופרת. לפני שקראתי את הספר אפילו לא שמעתי את שמה, ומאז למדתי שהיתה פופולרית מאוד בזמנה, כתבה יותר משלושים ספרים – חלקם רומנים, חלקם עיוניים ופילוסופיים, תרגמה ספרים, פרסמה עשרות מאמרים, והיתה מרצה מבוקשת. אחרי מותה בגיל 51 – ספק התאבדות, ספק טעות במינון כדורי שינה – נשכחה, אבל אחרי מלחה"ע השניה זכתה להכרה מחדש, ואחדים מספריה זכו למהדורות חדשות.

אפשר לקרוא את הספר הזה בלי לדעת דבר על חייה של הסופרת. בספר עשרים וארבעה פרקים, ובכל אחד זכרון ילדות. הפרטים הביוגרפים שונו, אבל הזכרונות ככל הנראה מדויקים. התחברתי לספר ברמה מאוד אינטימית, כל זכרון שלה הציף בי גל של זכרונות משלי. לא משום שיש דמיון בפרטים, כי בדרך-כלל אין. אבל יש משהו באופן הכתיבה, בדרך שבה היא מספרת, בדיוק הקפדני, בהתרפקות הלא-נוסטלגית, בשילוב של התמימות והכוליות הילדותית עם כושר הביטוי של האשה הבוגרת – בכל אלה היא מעמידה ילדות מאוד חיה, שמשום מה הציפה בי כאמור את ילדותי. במקומות שבהם היה גם קשר אסוציאטיבי בין החוויות שלנו, שם בכלל התמוגגתי. לדוגמא, בפרק מסוים מישהו עומד לנסוע לאמריקה. מדובר בשלהי המאה ה-19, כשנסיעה כזו לא היתה מעשה שבכל יום. איכשהו נזכרתי בפעם הראשונה שקיבלתי גלויה מדוד שנסע לטיול בעולם הגדול, וכמה התרגשתי, ואיך הדמיון שלי השתולל בעקבות המעשה הנועז הזה של יציאה מהארץ. העולם הגדול במקרה ההוא, רק בשביל הפרופורציה, היה תורכיה.

כך שאם אני צריכה להמליץ על הספר, אני צריכה להיות זהירה, ולנתק אותו מההשפעה הפרטית שלו עלי. מדובר בזכרונות של ארועים קטנים, שום דבר הרה-גורל, כך שאולי מבחינה זו הוא לא הכי מעניין. אבל הוא כתוב בכשרון גדול, שהופך גם ארועים שוליים לראויים להכתב בספר. זו, אגב, מחשבה שלוותה אותי כל זמן הקריאה: מה הופך ארוע לראוי להכתב. לא גיבשתי תשובה, אבל אני שמחה שקרי ון ברוכן מצאה לנכון לכתוב, וששפרה פינקהוף בחרה לתרגם.

אפשר לקרוא את הספר מתוך היכרות עם הסופרת, לדעת שבחייה שלטו כמה קונפליקטים מרכזיים – יהודיה בעולם נוצרי, אינטליגנטית בסביבה בורה, אשה בעולם גברי, אינדיבידואליסטית בעולם של מוסכמות. לכל אלה יש רמזים דקים בספר. כשנראה שאחיה לא התקבל לבית-ספר יוקרתי, המורה בבית הספר הנוכחי מעלה השערה שהיהדות היא המכשול. זו הפעם הראשונה, כך היא מספרת, שחשה שונה כיהודיה. התחושה הזו מתפוגגת מהר, כשהיא נתפסת לעלבון בשל השערה של מורה אחרת שהעוני הוא המכשול האמיתי. זה בערך האזכור היחידי לקונפליקט היהודי-נוצרי. ביטוי עז יותר, גם הוא חד-פעמי בספר, היא נותנת לספקות בעניני אמונה. לפיכך יש להיכרות עם הסופרת ערך מוסף בקריאת הספר, אך היא לא הכרחית.

בשורה התחתונה, אני מאוד אהבתי.

Het huisje aan de sloot – Carry van Bruggen

הוצאת עם עובד

1971 (1921)

תרגום מהולנדית: שפרה פינקהוף

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s