שמי הוא אדום / אורהאן פאמוק

689339

אוהבי "אלף לילה ולילה" יאהבו את הסיפור הזה. הוא בנוי מסיפורים בתוך סיפורים, רובם בגדר הפנטזיה, סוג של מיתולוגיה איסלמית. סולטן, שרים, אנשי חצר, אמנים, סוסים, קרבות מפוארים – כולם שם, וכמובן לא נעדרים סיפורי אהבה.

שני קוי עלילה מתווים את הסיפור:
האחד – ספר שהזמין הסולטן לרגל אלף שנה להג'רה *. יחודו של הספר הוא באישור שניתן למעטרי הספר לצייר בשיטה המערבית, הווה אומר ציורי דיוקן המשקפים נאמנה את פני המודלים (בניגוד לתווי פנים ניטרלים בציור המזרח), ושימוש בפרספקטיבה (בניגוד לשיטה המזרחית שאינה מתחשבת בה). הקונפליקט בין שתי השיטות מייצג הרבה יותר מזרמים אמנותיים. הפילוסופיה שמאחורי השיטה האיסלמית קובעת כי יש לצייר את העולם כפי שאללה רואה אותו, ומכאן גודלם הזהה של העצמים בציור ללא קשר למיקומם. בנוסף, התיחסות פרטנית ודקדקנית לציורי אנשים בכלל, ולציורי דיוקן בפרט, יש בה משום יחוס חשיבות יתר לאדם על פני אלוהיו, ומכאן קצרה הדרך לכפירה ולעבודת אלילים. וכמיטב הלהט האיסלמי, על רקע זה מתרחשים מקרי רצח. הנסיון לפענח אותם הוא אחד משני צירי העלילה
השני – סיפור אהבה בין שחור לשוקרה בת דודו. שחור התאהב בה כשהיתה ילדה. אביה התנגד לשידוך, ושחור נדד מחוץ לעירו במשך כתריסר שנים. האם תפרח האהבה כשישוב? היחסים בין השניים הם ציר העלילה השני, ודרכם נפרשים יחסי גברים-נשים בכלל בחברה התורכית של אז.

הספר מסופר מפי כמה מספרים. חלקם אנושיים – כמו שחור, שוקרה, הדוד, שלושה ציירים, הרוצח, אסתר הרוכלת – וחלקם יוצאי דופן – כמו כלב מצויר, אדם שמת, צבע אדום. אהבתי את שיטת הסיפור הזו: היא מעניקה לעלילה נפח דרך נקודות מבט שונות. פאמוק הצליח להעניק לכל מספר גוון וסגנון משלו, ומאוד הערכתי את הכשרון שאיפשר זאת.

אהבתי מאוד את תיאורי ההתמכרות לאמנות העיטור והציור, ומצאתי ענין רב בהסברים על התפתחות האמנות הזו ובפירוט שניתן למפגש הטעון בין מזרח למערב. אהבתי גם את האוירה התיאטרלית, שהיא חלק מאותו "אלף לילה ולילה": אדם אחד מצמיד סכין לצווארו של אדם אחר, עוד רגע יעביר אותו לעולם הבא, אבל בינתים השניים – בלי לשנות תנוחה – מספרים זה לזה סיפורים. כמו באופרה, רק בלי המוסיקה .

לא כל-כך אהבתי את החזרות האינסופיות. היתה לי פה ושם הרגשה של "יותר מדי". אפשר למצוא הצדקה לחזרות, ולו רק משום מספרם הגדול של המספרים, כשלכל אחד יש מה לומר בכל נושא. בכל זאת נראה לי שאפשר היה למצוא דרך לצמצם במקצת.

בשורה התחתונה – ספר נעים לקריאה.

*למוחמד היו תומכים בעיר ית'רב (يثرب), שנקראה לימים אל-מדינה. עיר זו נמצאת כ-400 ק"מ צפונית למכה. מוחמד היגר לעיר זו עם קומץ תומכיו במכה בשנת 622 לספירה, היא השנה הראשונה למניין השנים המוסלמי. האירוע הזה מכונה באסלאם אל-הג'רה (באדיבות ויקיפדיה)

Benim Adim Kirmizi – Orhan Pamuk

הוצאת כנרת זמורה ביתן

2009 (1998)

תרגום מתורכית: משה סביליה-שרון

מודעות פרסומת

3 תגובות בנושא “שמי הוא אדום / אורהאן פאמוק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s