מסע של מאה צעדים / ריצ'רד ק' מוראייס

963483

ברוב המקרים אני מצליחה לחזות מראש אם אוהב ספר מסוים, אם בגלל היכרות עם הסופר, או בזכות המלצות מקוראים בעלי טעם דומה, וגם בשל תחושות בטן. הפעם לא הייתי בטוחה. מצד אחד ספר שמעוגן בתרבות ההודית, ולא היו לי נפילות של ממש עם ספרים הודים. מצד שני ספר על בישול, שלמען האמת הוא לא כוס התה שלי… חשבתי שאחרי הקריאה אעביר את הספר לאמי, שמחבבת את השילוב התרבותי-קולינרי הזה. אבל האמת היא שעכשו, אחרי שסיימתי אותו, קצת קשה לי להפרד ממנו.

"מסע של מאה צעדים" הוא ספר על תשוקה, על דבקות ביעוד. אני אוהבת ספרים שניכר שנכתבו באהבה ובהתלהבות מדבקת, והספר הזה הוא לגמרי מסוג הספרים הללו. אמנם הוא מסופר בגוף ראשון מפי ילד – ואחר-כך מבוגר – הודי, והסופר הוא בכלל אמריקאי בלי שום שורשים הודים, אבל קל מאוד לשכוח תוך כדי קריאה שהגיבור והעלילה בדויים. ראו את עטיפת הספר – היא משקפת בשלמות את אוירתו. ההתמכרות השלווה, התמימה והמושלמת של הילד לריחם של העלים, מייצגת יפה את הוודאות המלאה שלו בדרך שנועדה לו, את האהבה שלו לעיסוקו (עיצוב העטיפה היפיפיה – סטודיו עדה רוטנברג).

חסן ראג'י נולד במומביי בדירת הוריו הממוקמת מעל המסעדה המשפחתית. בעקבות טרגדיה אישית, הנובעת מן המתיחות הרצחנית בין הינדים למוסלמים, המשפחה נודדת לאנגליה. אחרי שנתיים של התאוששות מאבלם, הם יוצאים למסע קולינרי באירופה, ובסופו משתקעים בעיירה צרפתית, שם הם פותחים מסעדה הודית. חסן משמש כטבח ראשי במסעדה, אבל כשרונו הבולט (הוא מכנה אותו "המקבילה הקולינרית לשמיעה אבסולוטית") מושך את תשומת ליבה של שפית מקומית, שלוקחת אותו תחת חסותה, ופותחת לו את הדלת לקריירה מזהירה.

עלילותיו של חסן רצופות קשיים, החל בטרגדיה בהודו, עבור בשנאת הזרים בה הוא ומשפחתו נתקלים בצרפת, וכלה במצב הכלכלי הקשה שנים מאוחר יותר, שמביא את המסעדנות הצרפתית אלי משבר. ובכל זאת, זהו ספר נעים מאוד לקריאה. המספר ניחן בהומור קל לעיכול, יש לו יכולת מרשימה להשלים עם קשיים, ומעל לכל הדבקות שלו ביעודו מרנינה. איכשהו, אפילו ההתפעמות שלו משחיטת בעלי חיים לצרכי מאכל עברה אצלי בשלום, למרות שאם הייתי קוראת את הקטעים האלה כשהם מוצאים מהקשרם מן הסתם לא היה מתעורר בי חשק לקרוא את הספר כולו. מכיוון שבילוי במסעדות לא נמנה עם תחביבי, ופסגת הקולינריה מבחינתי היא סלט יווני או מרק סמיך במסעדת פועלים, לא נתקפתי רעב למקרא תיאורי האוכל, בעיקר המנות הצרפתיות המסובכות. אני מניחה שחובבי קולינריה ימצאו בספר פן מענג נוסף על זה הספרותי.

The Hundred Foot Journey – Richard C. Morais

ידיעות ספרים

2012 (2008)

מאנגלית: קטיה בנוביץ'

אודות הסרט:

הסרט "מסע של מאה צעדים" מבוסס על ספר באותו השם מאת ריצ'רד ק. מוראייס. לב העלילה בשתי המדיות זהה, אך הדגשים שונים, והעלילה בסרט מתפתחת לכיוונים שונים מאלה שבספר. מכיוון שמאוד אהבתי את הספר, התקשיתי תחילה להתרכז בסרט, והתרעמתי בשקט על כל שינוי בעלילה. אבל בשלב כלשהו, בערך במחצית הסרט, הצלחתי להתעלם ממה שציפיתי לראות, ונהניתי ממה שראיתי. אם לתמצת בפשטנות: הספר שובה לב, הסרט מתחבב בקלות, ושניהם מהנים.

גיבור הסרט הוא חסן, צעיר יליד הודו, שהיגר עם משפחתו לאירופה בעקבות מהומות הדמים כנגד המוסלמים, מהומות בהן נהרגה אמו והועלתה באש המסעדה המשגשגת של המשפחה. לאחר שהות ממושכת באנגליה יצאו לתור את אירופה, וכשמכוניתם שבקה חיים בכפר צרפתי החליטו להפסיק לנדוד ולהשתקע במקום. הם רכשו בית אחוזה, ופתחו בו את "בית מומביי", מסעדה הודית. אם חשבו שהגיעו אל המנוחה ואל הנחלה, גילו עד מהרה שטעות בידם: ממש מולם ניהלה מאדאם מלורי, שפית מצליחה, מסעדת עילית צרפתית מעוטרת בכוכב מישלן. הניגוד בין האיפוק הקלאסי השקט וההמולה ההודית התוססת, ממש הזמין מלחמה, וזו אכן פרצה. מצד אחד מאדאם מלורי הצוננת והגאה, מצד שני אבי המשפחה הטמפרמנטי והגאה לא פחות. היא ממהרת לשוק השכם בבוקר לקנות את כל המצרכים, כדי שלא ישאר דבר עבורו, הוא מחזיר לה באותה הדרך. תלונות הדדיות מוגשות לעיריה על מפגעים אמיתיים ומדומים. ובתוך כל המהומה הזו, חסן, טבח מוכשר, מנסה לתמרן בין אהבתו לאוכל ההודי למשיכתו אל המטבח הצרפתי. מאדאם מלורי הבחינה בכשרונו, אך סירבה להכיר בו, אולם לאחר שמשבר הביא לדו-שיח בין שני הצדדים, הודתה בגדולתו והתעקשה שיבוא לעבוד אצלה. וכך צועד חסן במסע של מאה צעדים מצדו האחד של הרחוב לצדו השני, ופותח במסע קולינרי אל התהילה.

למרות שהוא נפתח בטרגדיה, ונוגע בסוגיות רוויות אלימות של התנגשות בין תרבויות, זהו סרט קליל שנועד לבדר. העימות בין שתי המסעדות, שתופס בספר בערך כשליש מן העלילה, הופך בסרט למרכזה, ומספק אפשרויות קומיות רבות. בחירת השחקנים הולמת יפה את הדמויות, ובעיקר מתבלטים שני המבוגרים שבחבורה: הלן מירן המצוינת, שמפגינה שילוב של אריסטוקטיות מתנשאת עם רגישות בדמותה של מאדאם מלורי, ואום פורי המצוין גם הוא, שמשלב חספוס וחן בדמותו של האב.

הביקורת המשמעותית היחידה שיש לי מתיחסת לשימוש בשפה. בדו-שיח שבין המשפחה ההודית לאוכלוסיה המקומית משמשות אנגלית וצרפתית בערבוביה, וזה טבעי. אבל כשמאדאם מלורי מערבת בין השפות כשהיא עורכת קניות בשוק, או כשהיא משוחחת עם הצוות שלה, התוצאה מלאכותית וצורמת. אחת מן השתיים: או ששומרים על אמינות, ומשתמשים בכל שפה בזמנה, או שמוותרים לגמרי לקהל האמריקאי שונא הכתוביות, ומדברים אנגלית בלבד. כמו כן הפריע לי שמילים שנאמרות באורדו אינן מתורגמות.

עצה לסיום: אל תקראו את הספר לפני הסרט, אבל בהחלט קראו את את הספר אחרי הצפיה.

במאי: לאסה הלסטרום

שחקנים: מאניש דייל, הלן מירן, אום פורי, שרלוט לה בון

122 דקות

ארה"ב 2014

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s