ענוג הוא הלילה / פ. סקוט פיצ'רלד

7b0dd16997-23d3-4b2a-800f-6dd2abf0e3647d

סיפור המסגרת הוא חייו של דיק דייבר, בחור אמריקאי שהיה סטודנט באירופה, אחר-כך חייל, אחר-כך פסיכולוג / פסיכיאטר, ובעקר נישואיו לניקול וארן, חולת סכיזופרניה שפגש עוד כסטודנט בבית המרפא בו עבד חברו כרופא. תחילה הוא מתואר כאיש רב קסם, חביב על כולם, הרוח החיה והחכמה בכל הרכב חברתי. לקראת הסוף הוא אדם קצר-רוח עד כדי גסות רוח, בעל נטיה למדון ולאלכוהוליזם. הספר עוסק, כך על פי הטקסט שעל הכריכה, בתהליך הידרדרותו.

אם לא הייתי קוראת את הטקסט הנ"ל, הרי שעד למחציתו של הספר ועוד קצת מעבר לה לא הייתי מנחשת שזהו הנושא. ניקול, שהיתה לה נוכחות חזקה בתחילה, נעלמת ברקע, דמויות רבות צצות ללא הסבר, סיפורים צדדים נקשרים בתוך העלילה, לא ברור למה. את כל ה"השמצות" האלה כבר פירטתי קודם. מעט אחרי המחצית הסיפור מתחיל להסתדר, לפחות מן ההיבט ה"טכני": פחות גלישה לצדדים ויותר התמקדות בסיפור המרכזי, רוב דמויות הלווין נעלמות, רק מיעוטן צצות פה ושם, וכעת כמעט רק בהקשר לדיק, אין קפיצה מנושא לנושא, אלא סיפור עלילתי רציף, המעשים של דיק מקבלים הגיון כלשהו, או לפחות ניתן לנחש את המניעים להם. מכיוון שהכתיבה קולחת יותר, והסיפור מתכנס, קל (לי) לעקוב אחרי הדמויות המרכזיות, להבין אותן, ואם לא להבין אז לפחות לחוש.

בערך ברבע האחרון של הספר דמותה של ניקול שוב מקבלת נוכחות משמעותית ויתר תשומת לב. לדעתי אלה היו חסרים בגדול עד כה, כי אי אפשר לדון בדיק בנפרד מניקול. יכול להיות שיש בספר כמה וכמה סיפורים משמעותיים שפספסתי, אבל בעיני הסיפור שבשבילו הספר כדאי הוא סיפור הקשר שבין שני אלה. תחילתו בעיקר ברחמים ובתלות, והוא מתפתח בעשר שנותיהם יחד עד לסיום הספר שמטעמי ספוילרים לא ייחשף כאן. אחרי הערפול וההמולה של המחצית הראשונה, מתחילים להצטייר ולהתבהר תהליכים והבנות.

ההתרשמות שלי היא שפיצ'רלד רצה לתפוס בספר יותר מאשר את הסיפור הפרטי של דיק. הוא רצה לתפוס את התקופה של שנות העשרים של המאה הקודמת, שנים של שפע ונהנתנות (בחוגים בהם הוא הסתובב), ולכן הדמויות הרבות וסיפורי המשנה המאכלסים את הספר. מכיוון שדיק הוא במידה מסוימת תוצר של תקופתו, אכן מן הראוי היה לספק את הרקע הזה, אך לטעמי (ואני כנראה חוזרת על עצמי) התוצאה היא בבחינת "תפסת מרובה, לא תפסת". בסופו של דבר הסיפור של דיק וניקול הוא אל-זמני. הדינמיקה ביניהם יכלה להתרחש גם בתקופה אחרת, אולי בקצב אחר, עם הדגשים אחרים והשפעות אחרות, אבל בבסיס זהו סיפור אוניברסלי.

לאור כל הקיטורים אולי יישמע קצת משונה אם בכל זאת אמליץ על הספר, אבל לפעמים מזהים איכות גם אם הספר עצמו לא ממש מפוענח. אני חושבת שזה המקרה, ואם לא הספרים הממתינים לתורם אולי הייתי מתפתה לקריאה חוזרת כדי לנסות לתפוס את מה שחמק ממני.

Tender Is the Night – F. Scott Fitzgerald

הוצאת עם עובד

1973 (1934)

תרגום מאנגלית: אסתר כספי

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s