איסטנבול, זכרונות והעיר / אורהאן פאמוק

7b0225af02-bc02-43dc-bfc1-77c6d51c12587d

יש לי יחס מעורב לספריו של אורהאן פאמוק: מצד אחד הוא הרשים אותי מאוד עם "שלג", מצד שני השתעממתי קשות עם "מוזיאון התמימות", וביניהם נהניתי למדי מ"שמי הוא אדום". "איסטנבול" מייצג הן את הפן המעניין של פאמוק, והן את הפן המייגע משהו, ולפיכך זוהי המלצה הכוללת הסתיגות.

פאמוק נולד וגדל באיסטנבול, ומעולם לא התגורר מחוץ לה. את הספר הזה כתב ב-2003 באחת הדירות בבנין בו התגורר כילד. איסטנבול, כפי שניתן היה להתרשם גם ב"מוזיאון התמימות" היא יותר ממקום מגורים. היא חלק מאישיותו, ובהחלט מתאים פה להשתמש במשפט שכבר הפך לקלישאה, "האדם הוא תבנית נוף מולדתו".

הספר מספר במשולב על ילדותו ונערותו של הסופר, כמו גם על העיר. פאמוק כותב במפורש שיש מקבילות בין שני הסיפורים, אבל לטעמי הקישורים שהוא עושה בין השניים קצת מאולצים, או שאינם משכנעים. אני חושדת שחוסר השכנוע לא נובע מאי קיומן של המקבילות הנ"ל, אלא מסגנון הכתיבה, שיש בו משהו מעורפל. כמו כן נראה לי שלמכירי ומוקירי איסטנבול יהיה קל יותר להקשר לספר, ואני מסתמכת בקביעה זו על חוויותי מ"מוזיאון התמימות". אני מצאתי אותו מייגע, אבל כשחיפשתי מה כתבו קוראים אחרים נוכחתי לדעת שככל שהקורא היה קרוב יותר לעיר מבחינה רגשית, כך עלתה רמת ההתרשמות מהספר. אני די בטוחה שכך גם בספר הנוכחי.

פאמוק מתאר ילדות שהוא עצמו מגדיר כמאושרת, למרות מריבות קשות ותכופות בין הוריו, כולל הסתלקויות שלהם מן הבית לתקופות לא קצרות. את עצמו כנער הוא מתאר כבודד, חרד ועגמומי, ועדיין מחזיק בתיאור חייו כמאושרים. עיקר ההקבלה בינו ובין איסטנבול היא בעגמומיות המאפיינת את שניהם. לעגמומיות של העיר הוא מקדיש פרק שלם, שהיה לי מעניין במיוחד לקריאה. הוא עוסק די הרבה בתופעת ההתמערבות על תוצאותיה הפחות מוצלחות, מתרפק בנוסטלגיה על נופי העיר לפני שהפכה למטרופולין המאכלס מליוני אנשים, מזכיר את העבר הביזנטי ואת ההתיחסות העכשווית אליו ועוד. יכול להיות שאחד הדברים שהפריעו לי להתלהב מן הספר היה הבחירה לעסוק בכמה תחומים שנראו לי פחות מעניינים, אבל סביר להניח שלקורא התורכי הם יהיו מעניינים הרבה יותר, כמו איך נראתה העיר בעיני סופרים זרים ומקומיים בשנים קודמות. גם הנטיה להתפזר על כמה נושאים ללא סדר מובנה היא לדעתי בעוכריו.

אהבתי מאוד את ההחלטה לשלב בספר עשרות תמונות, ולפזר אותן בתוך הטקסט על פי ההקשר (בניגוד למנהג המקובל בספרי קריאה לקבץ את כל התמונות יחדיו). כמו הטקסט גם התמונות הן בחלקן של העיר ובחלקן של פאמוק ושל משפחתו.

על כריכת הספר מתנוסס השם "איסטנבול זכרונות ילדות". בפנים הוא נקרא "איסטנבול, זכרונות והעיר", תרגום מדויק של שם הספר באנגלית Istanbul – Memories and the city. הוצאת כנרת נודעה בעבר ברשלנות ההגהה והעריכה, אך בשנים האחרונות השתפרה פלאים. אני מקווה שריבוי השגיאות בטקסט, וכן השגיאה בשמו של הספר על הכריכה, אינם מבשרים נסיגה.

תוך כדי קריאה הייתי לפעמים קצרת רוח כלפי הספר מסיבות שפורטו למעלה. אבל ממרחק של יממה אני מרגישה שמעלותיו גוברות על חסרונותיו, ולפיכך בשורה התחתונה אני ממליצה עליו למרות ההסתיגויות.

Istanbul: Hatiralar ve Sehir (Memories and the City) – Orhan Pamuk

הוצאת כנרת זמורה ביתן

2012 (2003)

תרגום מתורכית: משה סביליה-שרון

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s