אל תקרא לי איוב / יוסל בירשטיין

31-2517-m1

יוסל בירשטיין הפך לאחד מחביבי לאחר שקראתי את "סיפורים מאזור השלווה", קובץ סיפורים שכתב. בירשטיין היה מסתובב ברחובות ירושלים ברגל ובאוטובוס, ובונה סיפורים קטנים ממראות שראה ומשיחות ששוחח עם עוברים ושבים. כמה אמת וכמה בדיה היו בסיפורים? זה לא באמת חשוב. לטעמי הוא היה יוצר גדול בעל עט קסומה, אחד מאלה שבמוקדם או במאוחר אקרא את כל הספרים שכתבו.

"אל תקרא לי איוב" הוא רומן, שמסגרתו לילה ירושלמי אחד, ותוכו סיפורי חיים הנעים מן העיירה בפולין דרך אוסטרליה ועד ירושלים. הקסם שבסיפורים עובד גם בספר.

מנחם פרי מונה את בירשטיין עם ענקי הספרות היהודים, וטוען כי הוא יוצר העומד בשורה אחת עם עגנון וקפקא. לי הוא מזכיר את האנושיות והיופי של אביגדור דגן: כמו אצל דגן, גם אצל בירשטיין טמון עצב עמוק, ושלא כמו אצל דגן אצל בירשטיין נמהלת ציניות מרירה מעט בתוך היופי (השוואה שטחית, אני חייבת להודות, אבל זה מה שאני מרגישה בלי להכנס לניתוחים מלומדים).

הוצאת הספריה החדשה

1996

תגובה אחת בנושא “אל תקרא לי איוב / יוסל בירשטיין

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s