איש ליד מכונה / סטף ורטהיימר

1110034

כותרת משנה: "סיפור חיים, רעיונות ומעשים"

כשתכננתי לקרוא את הספר, כבר היה לי בראש המשפט הראשון שאכתוב אודותיו: "את סטף ורטהיימר אין צורך להציג". כבר שנים הוא פעיל ומוכר, וחשבתי שאצטרך להתייחס רק לפן הספרותי של האוטוביוגרפיה. בדיעבד התברר לי שלמרות שיצא לי פעמיים לשמוע אותו, וקצת להתוודע לפועלו, הרבה מאוד לא ידעתי. הכרתי את ישקר, את כפר ורדים ואת תפן, אבל יש עוד, ואת העוד הזה כדאי מאוד להכיר.

הספר מסתיים במשפטים הבאים:

לא פעם חוזרים ושואלים אותי: "סטף, מהי הנוסחה שלך להצלחה?" כאילו הדברים מסתכמים במשפט אחד או שניים.

ואני משיב לשואלים ואומר: "אינני יודע. אולי, פשוט, לרצות דבר טוב ולקום בבוקר ולעבוד להגשמתו!"

יש רבים השומעים זאת ומחייכים, כאילו סיפרתי להם בדיחה.

אני חושבת שזו בחירה מצוינת של מילים לסיכום הספר ולסיכום תפיסת העולם שמניעה אותו כל חייו: לרצות משהו טוב ולעבוד להגשמתו.

ישקר החל עם מחרטה אחת בתוך צריף המגורים של משפחת ורטהיימר. סטף היה הפועל היחיד וגם איש השיווק היחיד. היום ישקר הוא חלק מאימפריה שמייצרת ומייצאת במאות מליוני דולרים. הסוד, כפי שסטף חוזר וכותב, הוא פשוט: למצוא משהו שאתה אוהב לעשות ואתה טוב בו, להתמחות, להכשיר עובדים טובים במסלול הכשרה נבון, ותמיד לעמוד בהתחיבויות.

נושא הכשרת העובדים הוא מן הנושאים הקרובים במיוחד ללבו. לתפיסתו, יש לתת עדיפות להכשרה מעשית על פני הכשרה אקדמאית, ומכיוון שלא מצא בארץ אנשי מקצוע שהוכשרו בדרך זו, פתח בית ספר משלו. מכיוון שלתעשיה וליצור יש תדמית נמוכה לעומת מקצועות החברה והרוח – ולמחאה נגד התפיסה הזו הוא מקדיש חלק ניכר מהספר – חניכיו היו בעיקר נערים שנשרו ממסגרות תיכוניות עיוניות. נערים אלה, שהיו עלולים למצוא עצמם במצוקה ובסכנת הדרדרות לעבריינות, הפכו לאנשי מקצוע מעולים, חלקם תופסים עמדות ניהול בכירות בישקר ובחברות תעשיתיות אחרות. כך שבדרך לתעשיה משגשגת הושג גם יעד חברתי חשוב (אגב, סטף עצמו נשר מבית הספר התיכון, וגם בנו איתן, שירש את מקומו במפעלי המשפחה, בחר לעזוב תיכון עיוני לטובת בסמ"ת). מאוחר יותר הורחבו המסגרות החינוכיות שנפתחו על ידיו ובהשראתו, והן ממלאות צרכים חשובים לא פחות, כמו שילוב הציבור החרדי ובני מיעוטים בעבודה יצרנית, והכשרת חיילים לפני שחרורם.

מאוד אופינית לסטף הגישה של העשיה כעדיפה על גישת המחאה והשתדלנות. במקום למחות על הקצאת כספים לכוללים, הוא מיישם אלטרנטיבה מעשית של הכשרה מקצועית לחרדים. כשמתברר לו שאין בארץ מורים מן הסוג שהוא מבקש להעסיק במוסדות החינוך שלו, הוא פותח מסלול להכשרת מורים.

אותה גישה מאפיינת אותו גם במה שקשור לגני התעשיה, שהם כעין חממות ליזמים בראשית דרכם. ידעתי שהיה מיוזמי הגן בתפן, אבל לא ידעתי שיזם בארץ גנים נוספים (וגם אחד בטורקיה, ושניים שלא קרמו עור וגידים בירדן וברשות הפלסטינית). הקשיים הביורוקרטים עצומים, למרות ההצלחה המוכחת של תפן? הוא תורם מליונים מכספו הפרטי להגשמת היעד.

בדף האחרון של הספר הוא כותב שהוא יודע שאנשים חושבים "סטף התמים והאידיאה-פיקס הפשטנית שלו, שהוא חוזר עליה בלי הרף במשך שישים שנה".יש אכן משהו פשוט ותמים בתפיסות שלו, אבל ההגיון שבהן לא יכול שלא לשכנע, בעיקר כשרואים את ההצלחה שאליה הגיע כשפעל לפי תפיסותיו.

בהיבט הספרותי: הספר קריא מאוד, ערוך במבנה הגיוני, מדגיש את מה שחשוב, ושומר על איזון מוצלח בין הפרטי לציבורי.

ובשורה התחתונה: ספר מעורר השראה.

פרק ראשון

ידיעות ספרים

2011

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s